הנה מעט מידע מועיל לגבי הסרט אוואטר: 1. הוא ארוך מדי. 2. המשקפיים עושים כאב ראב. 3. התלת מימד נחמד, אבל הסרט ארוך מדי. 4. אין בסרט אף רעיון מקורי. 5. הוא עולה יותר מסרט רגיל. 6. חבל שג'ימס קמרון נולד

היום, אחרי שהתברר שנתניהו הקפיא את היוזמה לפיצול תפקידי היועץ המשפטי, פנתה אליי חברה שלי בפליאה מסויימת: "מה קרה לביבי", שאלה, "שהוא כבר לא מחליט שום דבר"? ובאמת, הצדק עמה. בזמן האחרון הפך נתניהו למר גמיש לגבי כל רפורמה שיצאה קודם לכן מן הממשלה שלו עצמו: מס הבצורת, החוק הביומטרי, אפילו החוק לחיוב נשים זקנות לעבור 'בדיקת מכשפה' שנתית. ולא רק שנתניהו מקפיד להתגמש בכל הזדמנות אפשרית, הוא גם למד באותה הזדמנות להרחיק את עצמו מכל היוזמות האידיוטיות שהממשלה שלו מציעה. מאז הרפורמה בקרקעות המדינה שביבי לקח על עצמו לשווק בלהיטות של סוחר נדל"ן, נדמה שהאיש פשוט הפסיק להתנהג כאילו הוא עובד על עמלות. הטלת מע"מ על פירות וירקות? זה שטייניץ, זה לא ביבי. הגבלת מכירת האלכוהול לפעוטות? זה אהרונוביץ', זה לא ביבי. המאגר הביומטרי? זה שטרית, זה לא אני. וכך כמובן חוזר חלילה.
כמובן שעל כל אחת ואחת מן הרפורמות הללו מופיעות, מי יותר ומי פחות, טביעות האצבע השמנוניות של ביבי עצמו. העלאת תעריפי המים, למשל, הן מהלך ביבי קלאסי. זה אותו האיש עם אותן האמונות בשוק החופשי ובכל דבר שמתחרז עם שמרנות. אבל במקום לרוץ כמקודם לקדמת הבמה ולהכריז בלוויית אצבע משולשת על כל הרעיונות המבריקים שלו, ביבי למד סוף סוף לשתוק. נתניהו, המאוהב מזה שנים בתדמית שטיפח לעצמו של מי שיכול למכור לאידיוטים שבוחרים בו ממש כל דבר (יכולת חיונית עבור סוחר רהיטים, ככלות הכל), למד לקחת צעד אחורה ולא לדרוש קרדיט על צעדים שהם בגדר התאבדות פוליטית.
ביבי, בקיצור, למד לנהל. וזה, מצד אחד, די מעודד. כי אם ביבי יכול ללמוד משהו כל כך בסיסי בשלב כל כך מאוחר של הקריירה הפוליטית שלו, אולי אני אוכל עדיין ללמוד לדבר צרפתית. מצד שני, כשביבי מפסיק לשים לעצמו רגליים, זה כנראה גם הרגע להתחיל לדאוג. כי הנזק של ביבי 2.0 הוא כנראה עדיין לא פחות מן הנזק של הגרסאות הקודמות שלו.